כסוואני נ' מנורה חב' לביטוח בע"מ

פסק דין

תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד").

רקע כללי

התובע יליד 1975, תושב ירושלים, נפגע לטענתו בתאונת דרכים שאירעה ביום 29/7/2009.

הנתבעת הינה חברה לביטוח בע"מ אשר ביטחה את הרכב בביטוח חובה במועד הרלבנטי לתאונה.

נסיבות התאונה

התובע תיאר את נסיבות התאונה בסעיף 6 לתצהירו:

"בתאריך 29.07.2009, בסביבות שעות הצהריים המוקדמות נהגתי במשאית כשאני מוביל באמצעותה שקי חול במשקל של כ- 800 ק"ג כ"א. כשהגעתי לאתר הבנייה, הפעלתי את המנוף המורכב בדרך קבע על המשאית. מנוף זה הינו חלק בלתי נפרד מן המשאית ומשמש לשינוע המטען אל ומן המשאית. מנוף המשאית הינו הידראולי ומופעל אך ורק באמצעות המנוע של המשאית. התחלתי להרים באמצעותו את שקי החול ולפרוק אותם מארגז המשאית. תוך כדי תהליך ההרמה, לפתע, אחד השקים נשמט מן המנוף ופגע בי. עקב כך נחבלתי. עובדי אתר הבנייה שהיו במקום ניגשו לעזור לי והזעיקו אמבולנס. ממקום התאונה הועברתי לבית החולים הדסה עין כרם. אושפזתי בבית החולים מספר ימים. לאחר השחרור מן האשפוז המשכתי לקבל טיפולים רפואיים ופרא רפואיים ובכלל זה טיפולי פיזיותרפיה וריפוי בעיסוק. במקביל קיבלתי טיפול פסיכולוגי ופסיכיאטרי. אני מצרף כנספח ב' לתצהירי את התיק הרפואי של בית החולים ותעודות המחלה שניתנו לי בהמשך.

בפועל, בשל פציעתי לא עבדתי במשך פרק זמן של כחצי שנה. בפרק זמן זה שולמו לי דמי פגיעה מן המוסד לביטוח לאומי. לאחר מכן, עמדתי בפני ועדה רפואית של המוסד לביטוח לאומי, אשר קבעה, שכתוצאה מן הפציעה הנדונה נותרה לי נכות בשיעור של 15% לצמיתות. אני מצרף את פרוטוקול הועדה הרפואית כנספח ג' לתצהירי."

(ההדגשות במקור – ע.ע.)

התובע חזר על נסיבות התאונה במהלך חקירתו בבית המשפט (ראו: עמ' 4 לפרוטוקול הדיון, ש' 12 – 26).

לטענת התובע, התאונה מהווה תאונת דרכים כהגדרתה בחוק הפלת"ד, וזאת משום שאירעה תוך ניצול הכח המכני של המשאית; התובע ממשיך וטוען כי החזקה המרבה בדבר ניצול הכח המכני גוברת על החזקה הממעטת בהגדרת שימוש ברכב בדבר טעינה ופריקה.

מנגד נטען על ידי הנתבעת כי, אין מדובר בתאונת דרכים וזאת משום שהגם שהתאונה אירעה כתוצאה מהתנתקות שקית החול, הרי שחריג זה אינו גובר על החריג הממעט בדבר פריקה וטעינה, ולפיכך אין מדובר בתאונת דרכים.

דיון והכרעה

לאחר שנתתי את דעתי לטענות הצדדים, סבורני כי הדין עם התובע וכי האירוע נכנס בהגדרת תאונת דרכים בסעיף 1 לחוק הפלת"ד, הקובע שיראו בתאונת דרכים גם: "מאורע שנגרם עקב ניצול הכח המכני של הרכב, ובלבד שבעת השימוש כאמור לא שינה הרכב את ייעודו המקורי...".

בענייננו, מתיאור נסיבות התאונה עולה כי התאונה אירעה עקב ניצול הכח המכני של הרכב במהלך השימוש במנוף הרכב לשם פריקת המטען שהינו אחד מייעודיה המקוריים של המשאית.

העובדה כי האירוע התרחש תוך כדי פריקת המטען המוחרגת מהגדרת השימוש ברכב מנועי אינה משנה, וזאת משום שעל פי הפסיקה במקרה כזה, החזקה המרבה גוברת על ההגדרה הממעטת. ראו: רע"א 408/03 אוסם נ' סמאג'ה, פד"י נט (3), 541.

שיעור הפיצויים

התאונה הוכרה על ידי המוסד לבטוח לאומי (להלן:"המל"ל") כתאונת עבודה. ועדה רפואית שליד המל"ל קבעה בהחלטה מיום 14/9/2010 כי, לתובע נותרה נכות צמיתה בשיעור של 15% בגין שברים בצלעות. ועדה רפואית לעררים קבעה בהחלטה מיום 8/2/2011 כי, לתובע לא נותרה כל נכות בבית החזה עקב התאונה. בעקבות פניה חוזרת של התובע בתביעה להחמרה נקבעה לתובע, בהחלטה מיום 16/10/2012, נכות צמיתה של 10% בגין הגבלה קלה בתנועות הגב התחתון.

הנתבעת חולקת על הנכות שנקבעה על ידי המל"ל משום שהוועדה הרפואית לא בחנה את הקשר הסיבתי בין הנכות הנטענת לבין התאונה.